ח'מיס נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), לפיה נותרה לתובעת נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני, עקב פגיעתה בתאונת דרכים ביום 12.11.10.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1.ענייננו בתביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובעת בתאונת דרכים מיום 12.11.10.

2.התאונה היתה תאונת עבודה, והתובעת הגישה בגינה תביעה למל"ל.

3.מהמסמכים שצורפו ע"י הצדדים עולה כי עניינה של התובעת עלה שלוש פעמים בפני הועדה. ביום 15.2.12 נבדקה התובעת על-ידי הועדה, וזו קבעה בהחלטתה כי מצבה של התובעת סופי, אך לא סיכמה את ממצאיה בשל הצורך בקבלת כרטיס רפואי כללי וארתופדי של התובעת ביחס למצבה לפני ואחרי התאונה. ביום 27.6.12 נדון עניינה של התובעת בועדה בשנית, וגם הפעם לא סיכמה הועדה את מסקנותיה בשל כך שהחומר הרפואי שסופק לה לא היה רלוונטי ולא כלל כרטיס רפואי כללי ואורתופדי של התובעת. ביום 22.8.12 ניתנה החלטתה הסופית של הועדה, נשוא בקשה זו, בה נקבע כאמור לעיל כי לתובעת נותרה נכות צמיתה של 10%. בפרוטוקול הועדה צויין כי בפני הועדה עמד תיק כללי של קופ"ח של התובעת. כן צויין בפרוטוקול כי הפוסק עיין בכרטיס רפואי של התובעת כי "לא זוהה מצב קודם בגב או בצוואר".

4.הנתבעת מבקשת כי יותר לה להציג ראיות לסתור את קביעת המל"ל. הבקשה נסמכת על מסמכים רפואיים המצביעים על כך שהתובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים קודמת ביום 21.4.05, בה נפגעה בגב ובצוואר, ואשר בעקבותיה היתה במעקב רפואי בגין תלונות על כאבים ומגבלות וטופלה בטיפולי פיזיוטרפיה. לאחר הבקשה המקורית צירפה המבקשת מסמכים רפואיים, המצביעים על תאונת דרכים נוספת מיום 20.1.07 שאף בה נפגעה התובעת בגבה. לטענת הנתבעת, המסמכים האמורים מלמדים על פגיעה קודמת של התובעת באותם חלקי גוף בהם נפגעה בתאונה נשוא התביעה, בגינה קבע המל"ל את קביעתו, ועלה מהם כי הנכות שנקבעה, או למצער חלקה, מקורה במצב קודם לתאונה נשוא התביעה. הנתבעת טוענת כי אף שעולה מתוך פרוטוקול הועדה כי זו עיינה בתיק רפואי של התובעת, הרי שהפער בין המסמכים האמורים, לבין קביעת הועדה כי לא זיהתה מצב קודם בגב או בצוואר, מביא למסקנה כי המסמכים הספציפיים לא היו בפני הועדה בעת מתן החלטה, דבר המצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור.

5.התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, עולה מהחלטות הועדה כי תיקה הרפואי של התובעת היה בפניה בעת החלטתה, והיא אף השהתה את ההחלטה עד לאחר שהחומר הרפואי התקבל. משכך, לא נפל כל פגם בהליך ומלוא החומר הרלוונטי היה בפני הועדה. עוד טוענת התובעת, כי אין במסמכים שצורפו על ידי הנתבעת כדי ללמד על ייחוס הנכות שנקבעה במל"ל למצב שקדם לתאונה נשוא התביעה, שכן עולה מהם שפגיעת התובעת בתאונה הקודמת היתה קלה וחולפת ולא הותירה כל מגבלה של ממש. נסיבות אלה אינן מהוות, לטענת התובעת, נסיבות חריגות מהסוג המצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

הכרעה:

6.נקודת המוצא לענייננו הינה כי הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל הינה בגדר חריג שיתאפשר רק במקרים מיוחדים המצדיקים זאת. זאת, נוכח התכליות העומדות בבסיס הוראת חוק הפלת"ד בדבר מעמדה המחייב של נכות שנקבעה עפ"י דין בהליך לפי החוק, הנעוצות בטעמים של יעילות הדיון ושל אחידות הקביעה הרפואית המשמשת בהליכים שונים בגין אותה פגיעה.

7.בשאלה מהם המקרים אשר יצדיקו מתן היתר לראיות לסתור, מכוח שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, נקבעו בפסיקה אמות מידה מנחות, המתייחסות לקטגוריות שונות של מקרים. לענייננו בבקשה זו רלוונטית הקטגוריה שעניינה חוסר במסמכים רפואיים רלוונטיים שעמדו בפני המל"ל בעת שקבע את נכות התובע. לעניין זה נקבע כי יש לאפשר הבאת ראיות לסתור מקום בו "לא היו לפני הועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע, קודם לתאונה, או לאחריה, אשר היו עשויות לשנות את התוצאה" (א' ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, תשע"ב – 2012), עמ' 776; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אילוש (2007) (פורסם בנבו); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77

8.נוכח האמור, השאלה טעונה הכרעה בענייננו הינה האם, עפ"י החומר הקיים, יש לקבוע שבפני הועדה היו מלוא הנתונים הרפואיים הרלוונטיים ביחס לתובעת. ככל שהתשובה לשאלה זו הינה בשלילה, יש לבחון האם מדובר בחומר רפואי רלוונטי במידה המצדיקה מתן רשות להבאת ראיות לסתור, שכן לא כל חוסר בנתונים שהיו בפני המל"ל יצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעתו אלא נדרשת זיקה מהותית/ממשית בין אותם מסמכים לבין הקביעה עפ"י דין. יצויין כי קיימת זיקת גומלין בין שתי השאלות, שכן ככל שמדובר בחומר רפואי שיש לו זיקה ישירה לפגיעה שנבחנה במל"ל, אך הועדה לא התייחסה אליו בהחלטתה, תפחת הסבירות שבהנחה כי החומר הנ"ל היה מונח בפניה.

9.בענייננו, מעיון בהחלטות ועדת המל"ל עולה בבירור כי הועדה היתה ערה לצורך לבחון מצב קודם של התובעת בהקשר לפגיעות הרלוונטיות לתאונה, בטרם קביעת נכותה מהתאונה. כאמור בפתח הדברים, בשתי הזדמנויות לא סיכמה הועדה את בדיקתה בשל היעדר חומר רפואי בעניין זה, ועמדה על הצורך לקבלו. בהחלטתה המסכמת של הועדה מיום 22.8.12 צויין כי הונח בפני הועדה "תיק כללי קופת חולים כללית" וכי הועדה עיינה בו. מתווה פעולה זה של הועדה עשוי לתמוך במסקנה כי בעת שהתקבלה החלטתה הסופית היו מונחים בפניה מלוא הנתונים הרפואיים של התובעת ביחס לעבר, לרבות המסמכים אודות פגיעה קודמת בתאונת דרכים. עם זאת, סבורני כי לא זו המסקנה העולה ממכלול החומר שבפני, וזאת מהטעמים הבאים.

ראשית, כפי שצויין לעיל הועדה בהחלטה מיום 22.8.12 קבעה כי לא זוהה מצב קודם בגב או בצוואר". קיים לכאורה קושי ליישב קביעה זו עם המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשת הנתבעת. אלה מלמדים כי התובעת היתה מעורבת בתאונה דרכים ביום 21.4.05, בעקבותיה התלוננה משך תקופה לא מבוטלת על כאבי גב וצוואר, היתה במעקב רפואי ועברה טיפולי פיזיוטרפיה. מעיון בחומר הרפואי עולה כי אין מדובר בתלונה בודדת או שולית, כי אם בתלונות חוזרות במשך מספר חודשים, במהלכם היתה התובעת במעקב רפואי בבית החולים א.מ.מ.ס בנצרת בוקופת החולים. התובעת עברה מספר טיפולי פיזיוטרפיה, שאף לאחריהם לא הרגישה לדבריה הטבה משמעותית, כעולה מהתיעוד הרפואי שצורף לבקשה. מסמכים אלה אינם מתיישבים לכאורה עם אמירת הוועדה כי לא זוהה מצב קודם בגב או בצוואר. הדעת נותנת כי לו היו המסמכים האמורים בפני הועדה והיא היתה סבורה שאין בהם להשליך על מצבה של התובעת עקב פגיעתה בגב בתאונה נשוא התביעה, היא היתה מציינת זאת במפורש.

שנית, עיון בפרוטוקולים של ועדת המל"ל בענייננו מלמד כי הועדה בשתי החלטותיה הראשונות עמדה על הצורך בקבלת כרטיס רפואי כללי ואורתופדי של התובעת לתקופה שלפני ואחרי התאונה (החלטה מיום 15.2.12 סעיף 11; החלטה מיום 27.6.12 סעיפים 8 ו- 13). בהחלטה מיום 22.8.12, נשוא הבקשה צויין כי היה בפני הועדה "תיק כללי קופ"ח כללית" (סע' 4), מבלי שצויין דבר לעניין כרטיס רפואי אורתופדי, לו התייחסה הועדה במפורש ובאופן מובחן בהחלטותיה הראשונות. גם היבט זה תומך במסקנה, כי לא היו בפני הועדה מלוא המסמכים הנוגעים לפגיעת הגב של התובעת בתאונה הראשונה.

10.נוכח כל האמור, סבורני כי לכל הפחות יש לומר שקיימת אי-בהירות ביחס למהות החומר הרפואי בעניינה של התובעת שעמד בפני הועדה. בהקשר זה נפסק כי אי-בהירות כאמור עשויה להצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור. ראו לעניין זה דברי כב' המשנה לנשיא ריבלין בע"א 7682/06 הנ"ל, כדלקמן:

" בית משפט השלום לא שוכנע, במקרה זה, שהחלטת הועדה הרפואית התבססה על מידע חסר. בית המשפט לא התעלם מן האמירה שנכללה בפרוטוקול הדיון של הועדה, לאמור: כי "אין כל תיעוד למצב קודם". אולם מנגד, התייחס בית המשפט לעובדה שהועדה כתבה במפורש שהובא בפניה כרטיסו הרפואי של המשיב. בית המשפט קבע כי לא נסתרה החזקה שלפיה הועדה, בהתאם לדרישות התפקיד המוטל עליה, בחנה את עברו הרפואי של המשיב בטרם פסקה באשר לנכות הנובעת מן התאונה. את המשפט "אין תיעוד למצב קודם" פירש בית המשפט כמתכוון להיעדרו של תיעוד רלבנטי, שיש בו כדי לשלול את קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה.

  אפשר שפרשנותו של בית משפט השלום לדברים שנכתבו בפרוטוקול היא נכונה. אולם אין וודאות בדבר, ואפשר שאכן הועדה לא נחשפה, או לא היתה ערה, לקיומו של תיעוד קודם רלבנטי. יש להדגיש עוד, כי הועדה ציינה שהובא בפניה "כרטיס רפואי" ו"תעודות רפואיות", אולם אף אם נניח כי הכוונה היא לכרטיס הרפואי הרלבנטי, שבו נכלל תיעוד בדבר פגיעות שעבר המשיב ברגלו, הרי שהמבקשות מצרפות מסמכים נוספים, שלא צוינו ברשימת המסמכים שהיו בפני הועדה, ושגם בהם יש התייחסות לפגיעות בברך ימין או ברגל ימין.

בהתחשב באי-הבהירות ובספקות שהועלו באשר למהות המידע שהיה בפני הועדה, נראה כי יש לסווג מקרה זה כאחד מן המקרים החריגים שבהם מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור".